זרים (קרי כל מי שאינו אזרח תאילנדי) המעוניינים לעשות עסקים בתאילנד צריכים להיות מודעים למספר מגבלות שחלות לגביהם לפני תכנון ותחילת הפעילות העסקית. למען המחשה, להלן מספר הגבלות (שאינן ממצות) שחלות ואוסרות על זרים לעשות עסקים בתאילנד בתחומים הבאים: שירותים (IT, ייעוץ על כל סוגיו, תיירות), נדל"ן וניהול נכסים (יזמות, פיתוח, בנייה, מלונאות), קימעונאות וסיטונאות, ועוד. כמו כן, יש מגבלות ספציפיות ונוספות לתחומי פעילות עסקית רגישים כגון: בנקאות, ביטוח, תקשורת, תעופה, ועוד. בכדי לאפשר ביצוע פעילויות עסקיות בתחומים אלה, עומדות בפני הזרים ארבעת האופציות הבאות:
(א) השגת פטור Foreign Business License or a Business Operating Certificate – אופצייה זו אינה כל כך מועילה ופופולארית מיכוון שהיא מוסיפה עוד מספר דרישות מגבילות, השגת הפטור לוקחת זמן רב, ואלא אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות את מתן הפטור, ספק אם ינתן ע"י הרשויות; או
(ב) השגת פטור בהתאם ובכפוף לחוק עידוד השקעות בתאילנד (BOI) – פטור מסוג זה שמור למקרים מיוחדים וספציפיים של פעילויות המוגדרות כמועדפות ונחוצות לכלכלה התאילנדית ובעדיפות לאומית ובעבורם מעניקה המדינה תמריצים, הטבות ותנאים מועדפים נדיבים; או
(ג) אזרח אמריקאי, אוסטראלי או הקמת העסק המקומי בפארק תעשייתי ייעודי – עבור אלה שנופלים לאחת מהקטגוריות האלה, יש הנחות והקלות מסויימות בעניין המגבלות; או
(ד) הקמת חברה תאילנדית – המגבלות שחלות על זרים אינן חלות כלל על חברה תאילנדית וזאת האופצייה הנוחה והיותר פופולארית אצל מרבית המשקיעים הזרים (בייחוד אם הם אינם עומדים בתנאי הסף להשגת הפטורים המצויינים לעיל).
הליך הקמת חברה תאילנדית הוא הליך די פשוט, קל ולוקח מספר שבועות במקרה הגרוע, אבל חשוב לציין כי ה'מילכוד' פה הוא שצריך שותף תאילנדי שיחזיק במרבית ממניות החברה (קרי ביותר מ-50%) בכדי שהחברה תיחשב לתאילנדית ובכדי שההגבלות לא יחולו עליה. אף על פי כן, ניתן לסדר את מבנה החברה והאחזקות בצורה כזאת שתשמר את השליטה בחברה בידי הזר (למרות שהשותף התאילנדי מחזיק במרבית המניות) ותעניק לבעל מניה הזר את הזכויות הבאות: (א) רציו זכויות הצבעה גדול יותר מהשותף התאילנדי (קרי, יכולת של בעל המניות הזר להעביר כל החלטת בעלי מניות ללא שת"פ של השותף התאילנדי); (ב) זכות לכל הדיווידנדים; (ג) זכות לכל רווחי החברה; (ד) וזכות בלעדית למינוי כל הדירקטורים או מרביתם.
בנוסף, חשוב לציין כמה נתונים בסיסיים לגבי חברה תאילנדית:
- דרישת מינימום לבעלי מניות – לפחות שלוש בעלי מניות (כאשר אחד מהם לפחות חייב להיות אזרח תאילנדי המחזיק ביותר מ-50% ממניות החברה);
- דרישת מינימום לדירקטורים – לפחות דירקטור אחד (ואם הדירקטור הוא זר, מחוייב הוא להוציא אישור עבודה);
- דרישת הון מינימלית – לפחות 100,000 באט לחברה ללא עובד זר; או 2-3 מיליון באט (תלוי באיזו סוג פעילות עסקית החברה עוסקת) לחברה בה יש עובד זר אחד. עבור כל עובד זר נוסף, סכום נוסף של 2-3 מיליון באט נדרש להיות מוזרם כהון חברה עצמי. ההון העצמי המוזרם יכול לשמש את החברה לפעילות השוטפת היום יומית;
- דרישות העסקה מינימליות – לחברה ללא עובד זר אין דרישת מינימום. חברה עם עובד זר, חייבת לשמר רציו של ארבעה עובדים תאילנדים לכל עובד זר בחברה. כמו כן, כל עובד זר מחוייב להוציא אישור עבודה, נושא שמדובר עליו ביותר בהרחבה במאמר 'רוצה לעבוד בתאילנד-כמה נושאים וטיפים שחשוב להיות מודע אליהם… '
כמובן שיש עוד נושאים שזרים צריכים לשקול ולקחת בחשבון: כגון חוזים והתקשרויות, מיסוי, העסקת עובדים מקומיים ועוד, אך אין באפשרות מאמר קצר זה שמטרתו היא לתת סקירה ראשונית ובסיסית למטארייה העסקית בתאילנד לכלול את כל הנושאים הללו. למרות שתאילנד מדורגת במקום 49 מבחינת קשיים לכניסת שוק (כמצויין ב-‘Ease of Doing Business 2016’), כל עוד יש לך יועצים טובים ומקצועיים לשרת אותך בכדי לנווט את הסבך הבירוקרטי והמטארייה העסקית המקומית התאילנדית, כניסתך לשוק תעשה בקלילות יחסית ובנוחות.